ניפרח נ' יוניליוור ישראל מזון בע"מ

החלטה

המשיב הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשת (להלן "בקשת האישור").

עניינה של החלטה זו בבקשה למחיקת תשובתו של המשיב לתגובת המבקשת לבקשת האישור. לחילופין, התבקש למחוק סעיפים ומסמכים מתשובת המשיב, כמפורט בבקשה, לחילופי חילופין, התבקש לאפשר למבקשת להגיב לסעיפים ולמסמכים אלו.

בבקשת האישור טוען המשיב כי המבקשת נוקטת בהטעיה צרכנית חמורה, המתבטאת ב"הטעיה חזותית", שעה שהיא מוכרת מוצרים – דגני בוקר - באריזות סגורות ואטומות אשר גודלן (נפחן) עולה על תכולתן. נטען, כי ההטעיה חמורה במיוחד, נוכח העובדה כי המשיבה איננה מציינת את מידת נפח תכולת האריזות כנדרש בהוראות הדין הרלוונטיות ובנסיבות העניין.

תביעת המשיב מבוססת על עילה של הטעיה במעשה או במחדל לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 ובהפניה להוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), תש"י- 1950; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובה חקוקה ורשלנות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בתגובת המבקשת לבקשת האישור (להלן: "תגובת המבקשת"), נטען, בין היתר, כי הדין הרלוונטי, תקן 1145 למזון ארוז מראש, שהינו התקן המחייב, קובע כי על המשיבה לסמן את משקלם של דגני הבוקר (בגרמים) ולא את נפחם (במ"ל). כמו כן, נטען כי צו הפיקוח עליו הסתמך המשיב, כלל איננו חל בעניינו. באשר ל"הטעיה החזותית" נטען, כי מקום בו אין פער בין המוצג לבין המציאות, ובמקרה בו עסקינן בין התכולה שבתוך האריזה לבין התכולה המסומנת על גבי האריזה (400 גרם במוצר "מיקספלקס" או 500 גרם במוצר "ברנפלקס"), לא ניתן לטעון להטעיה או לאי גילוי. לבסוף נטען, כי האופן בו נארזים דגני הבוקר, המיוצרים על ידי המבקשת, נעשה בהתחשב בשיקולים רלוונטיים המכוונים לטובת הצרכן ומחייבים הותרת מרווח אוויר ואי מילוי האריזה עד תום.

תשובת המשיב לתגובת המבקשת (להלן: "התשובה לתגובה") היא נשוא הבקשה דנא;

לטענת המבקשת, התשובה לתגובה חורגת באופן קיצוני מן המתווה שהתווה הדין לכתב התשובה לתגובה, וכי יש למחוק אותה הן מן הטעם שהמשיב נהג בחוסר תום לב קיצוני כאשר צרף כתבה עיתונאית תוך השמטה מכוונת של העמוד האחרון בה, וכן הואיל ועיקרה מבוסס על טענות וראיות חדשות שמקומן לא יכירן במסגרת כתב טענות שלישי. המשיב מצדו טוען, כי פעל כדין, מקום שכלל טיעוניו, לרבות המסמכים שצורפו כתמיכה בהם או להמחשתם, הינם טיעוני תשובה מבוהקים ואין כל יסוד על מחיקה מקדמית של מי מהם.

תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), מסדירה את סוגיית הבקשה בכתב, התשובה לה, והתגובה לתשובה. ונקבע בה כדלקמן:

"(א)בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.

......

(ג)המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.

(ג1)המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם ויחולו על התשובה, בשינויים המחויבים, הוראות תקנת משנה (ג)."

תקנה 241 (ג1) נועדה לאפשר מתן מענה לטענות בלתי צפויות אשר העלה המשיב בכתב תשובתו, ואשר לא ניתן ולא צריך היה לקדמן מראש כחלק מהמסכת השלמה, העובדתית והמשפטית, עליה נסמכת הבקשה. מכאן, ברי, כי מדובר אך בתגובה המתחייבת מן התשובה וכי התגובה איננה מהווה אכסניה להרחבת חזית בדמות העלאת פרטים מהותיים חדשים או נושאים שמלכתחילה ראוי היה לפרטם בבקשת האישור אולם הם נפקדו ממנה (ראו למשל, תא (ת"א) 2524/01 קראוס נ' תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ (13.1.2003)).

גישה זו מבוססת, בין היתר, גם על היקש לתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בכתב התשובה המוגש בתגובה לכתב הגנה וקובעת: "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין" (ראו למשל, ת"א(ת"א) 1486/02 שטריקס נ' קרסו (7.4.03)).

כללים אלו חלים על בקשות "רגילות", כמו גם על בקשות לאישור תובענות ייצוגית (בהעדר סדר דין מיוחד). יחד עם זאת, הליך של בקשה לאישור תביעה ייצוגית הינו הליך בעל אופי ייחודי, כאשר, מחד גיסא, נוכח הסכנות שהנתבעים עומדים בפניהן בתובענות מסוג אלה, מצופה ביתר שאת מהתובע להעלות מלכתחילה את מרב הטענות ולתחום כהלכה את גדר המחלוקת ולא לנהל את התובענה בצורה של טלאי על גבי טלאי כבר בתחילת הדרך (ראו ת"א (ת"א) 2555/02 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ חי אלי (26.4.06)). מאידך גיסא, יש להביא בחשבון את מורכבות הליך התובענה הייצוגית, בבחינת יישום הכלל דלעיל על הליך מסוג זה, כאשר כבר נקבע ברע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.07): "במאמר מוסגר נציין, כי עשויים להיות מקרים בהם מגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית יעמוד על הצורך בראיה מסוימת רק לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשה. בשל מורכבות ההליך לאישור תובענה ייצוגית והיקף השאלות העובדתיות והמשפטיות העשויות להתעורר בו, ייתכן כי גם במקרה כזה תהא הצדקה להתיר הגשתן של ראיות נוספות לאחר שהוגשה תשובת המשיב. זאת, אף אם לכאורה ניתן היה להשיג ראיות אלה עובר להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית".

עם התפתחות הפסיקה נקבע, כי יש והעיקרון המנחה העומד מאחורי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת ברשות לתקן כתב טענות, צריך להנחות את בית המשפט בבקשות מסוג זה, וכן ניתנה חשיבות גם לשאלה האם הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה על בסיס תשתית עובדתית ומשפטית נאותה, שאזי יש לנקוט בגישה מקלה יותר, או שמא מדובר בבקשה לקויה, נעדרת תשתית, שהוגשה באופן רשלני ואשר התובע הייצוגי מבקש לשפרה ולתקנה באמצעות כתב התשובה (ראו קביעותיה של כבוד השופטת רות רונן בת"א (ת"א) 1200/06 בנק לאומי נ' אלבז (6.5.07), ת"א (ת"א) 2593/05 גורי יבוא והפצה בע"מ נ' סלומון (3.9.2009).

בעניינו, יש לקבל חלקית את הבקשה בהתייחס לצרוף הכתבה העיתונאית וחוות דעת מומחה ויש לדחותה אשר לשאר טענות משפטיות או עובדתיות, שלא נמצא כי הן בבחינת "שינוי חזית".

ראשית, לעניין טענת המבקשת, כי המשיב נקט בחוסר תום לב, עת צירף בתשובה לתגובה כתבה עיתונאית (נספח 2), העוסקת בנשוא התובענה, תוך השמטת העמוד האחרון לכתבה בו מצוטטת עמדת הרשות להגנת הצרכן - כתבה זו תוצא מתיק בית המשפט, באשר כתבה עיתונאית אינה מהווה ראיה בין שהוגשה בתום לב ובין שלא.